<h1>נמוקי יוסף — חולין</h1>
<h2>דף כב.</h2>
[חולין ק"ט ע"א] והלב קורעו. להוציא הדם הכנוס בתוכו. אינו עובר עליו. בכרת, אם אכלו חי. דבלב עוף מוקי לה בכריתות [כ"ב ע"א], שאין בו כזית דם. אבל בבהמה יש בו כרת, שיש בו כזית דם. ומיהו במבושל אפילו בבהמה שאכלו אין בו כרת. דבהדיא אמרינן פרק הקומץ רבה [מנחות כ"א ע"א], דם שבשלו אינו עובר עליו. וכתב רש"י ז"ל דבשר הלב אינו נאסר כשנתבשל הדם בתוכו, שהלב חלק ואינו בולע, כדאמרינן בפסחים שאני לב דשיע. וכתב הרא"ש בשם ר"ת ז"ל דאין לסמוך על זה ולעשות מעשה. דדיחוי בעלמא הוא פרק כיצד צולין [פסחים ע"ד ע"ב].
<h2>דף כה.</h2>
[חולין פ"א ע"ב] מתניתין. השוחט ונמצאת טרפה. שנמצאת האם ששחט ראשונה טרפה. נמצא ששחיטה שאינה ראויה היא. או ששחטה לע"ז, שהיא אסורה בהנאה. פרת חטאת. שהיתה השניה פרה אדומה, והיא הבת דלאו לאכילה קיימא. אבל האם אי אפשר שתהא פרת חטאת דכיון שעלה עליה זכר פסולה. שור הנסקל. הראשון שור הנסקל. לא נסקל ממש, אלא שנגמר דינו. או פרה הנסקלת. שאסורים בהנאה, אע"פ ששחטן, כדילפינן [ב"ק מ"א ע"א] מסקל יסקל השור ולא יאכל את בשרו, דכיון שנסקל טרפה היא ופשיטא שלא יאכל, אלא בא ללמד שאסור באכילה, ובהנאה נפקא לן מבעל השור נקי, כדאמרי אינשי ירד פלוני מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום. עגלה ערופה. הבת שלא עלה עליה זכר ששחט ראשונה, והיא אסורה בהנאה. רבי שמעון פוטר. דסבירא ליה שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה. נמצא דכששחט השניה לא שחט אותו ואת בנו. אבל אם שחט הראשונה כהוגן יש לומר אע"פ ששחיטת שניה אינה ראויה, כיון דאמרינן שנוהג אותו ואת בנו בקדשים. והשני לעולם הוא שחיטה שאינה ראויה כיון דמחוסר זמן. וחכמים מחייבין. בכל ענין. דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה.
